תורה, נשים והעולם המודרני

לפני מספר שנים שוחחתי בביתי עם זוג חילוני שהייתי אמור לחתן - שיחה מהסוג שאני מקיים עם כל זוג לפני חופתם, שבה אני מסביר להם את מהלך טקס החופה, המשמעות של כל מנהג והלכה ושומע מהם בקשות או שאלות מיוחדות הקשורות לטקס. הזוג ביקש ממני בקשה ששמעתי פעמים רבות לפני כן - שהכלה גם היא תענוד טבעת על אצבעו של החתן. מכיוון שרציתי למנוע את השינוי הזה בטקס המקובל, הסברתי להם את המשמעות המיוחדת של נתינת הטבעת לאשה דווקא, את אחת הסיבות לכך שרק אשה יכולה להתקדש, ואת החשיבות שאני רואה בשמירת טקס החתונה הרגיל. ואז אמר לי החתן המיועד משפט שהבהיר לי את התהום הגדולה

שבין הראיות השונות שלנו ואת התפיסה שרבים כל כך תופסים בה את התורה ויחסה לנשים. הוא פנה אלי בטון מתנצל ומסביר ואמר לי משפט שדומה מאוד לזה: "אני מבין שאתה דתי, אבל אצלנו החילונים יש שוויון בין נשים לגברים, ואני חושב שזה שיוויוני שגם היא תשים לי טבעת". דווקא הטון של הדברים, שהיה מאוד עדין ומנסה שלא לפגוע, הבהיר לי שהוא באמת משוכנע שבעצם היותי דתי הרי שאני מתנגד לשוויוניות בין המינים, ושהסיבה האמיתית לכך שהגבר הוא זה שמקדש את האשה היא עליונות הזכר על הנקבה.

בעצם, אתם אומרים, הרי זה ממש כך, התורה מפלה את הנשים לרעה כמעט בכל תחום שהוא! הנשים פטורות מהרבה מצות מעשיות (אולי אלוקים חושב שהן לא מסוגלות?), פסולות לעדות, מתפללות בנפרד ולא במרכז העניינים, ובתנ"ך הן תופסות מקום שולי ביותר בין המוני המנהיגים הגברים. עד כדי כך התחכמו להן עד ש"פטרו" אותן מהמצווה המרכזית ביותר בסדר היום היהודי - לימוד תורה, וכך גזרו עליהן פיגור תמידי על פני בני זוגן וחוסר ידע משווע שמתבטא בכל תחום שהוא לאחר מכן. כמו שנהגנו בכל הפרקים הקודמים, גם כאן לא ננסה לפתור את כל הנקודות הפרטיות, אלא לצייר תמונה כוללת של היחס לנשים בדת היהודית והשוני בתפיסת העולם, מתוך כוונה שלאחר מכן ייפתרו השאלות הפרטיות מעצמן, אולם בשל מורכבות העניין נתייחס לכמה דוגמאות מצומצמות.

כפי שכבר כתבתי בווריאציות שונות לאורך הפרקים הקודמים, התורה והדת היהודית מטילות תפקיד על היהודי. היהודי אינו חי במנותק מהעולם הסובב אותו ומנהל את ענייניו בצורה שרירותית, אלא התורה מכוונת את כל מעשיו כמעט ונוגעת בכל נקודה בחייו מתוך אמונה בכוחו ובתפקידו לשנות. התפקיד הזה הוא קשה ומסובך - על העם היהודי להוביל את העולם מן המדרגה הנמוכה אליה הוא נפל בעבר למדריגות גבוהות בהרבה, לשפר את המוסר העולמי ולהציב לו אלטרנטיבה של ניהול מדינה וממלכה על פי צדק ויושר (ותודו שהעולם היה רחוק מזה מאוד). היהודי חייב לחיות חיים מוסריים ועליונים ולהדגים לכל האנשים בעולם איך נכון וצריך לחיות. זהו תפקיד רציני וקשה מאוד, והעם היהודי לדורותיו מתקשה עדיין לסיימו, אולם זהו הגורל המרכזי שלנו.

בתוך התפקיד הזה, שמוטל על עם אחד משבעים העמים הקיימים בעולם, ישנה חלוקת תפקידים בתוך העם עצמו - ישנן שלוש מחלקות עיקריות כהנים, לויים וישראלים, וישנן עוד חלוקות רבות בתוכן - תפקידים מוגדרים לכהנים שונים וללויים שונים, וגם אצל הישראלים יש שבטים שיש להם תפקיד מסויים ואחרים עם תפקיד אחר.  יש בהחלט שוני בין התפקידים וממילא תכונות שונות הנוגעות לכל תפקיד ותפקיד. לא כל אחד יכול להיות כהן, ולמעשה אף אחד אינו יכול להיות כהן אם הוא לא נולד כהן! החלוקה הזאת היא כל כך חד משמעית, עד כדי כך שייתכן אפילו עונש מיתה למי שמועל בתפקידו ומחליט למלא תפקיד של כהן (כמו לדוגמא להקריב קרבן). באותה מידה כהן שיחליט לשנות את תפקידו ולהיות, לדוגמא, קברן, הרי שהוא ימעל בתפקידו בכך שיטמא בטומאת מת, גם אם הוא יצטרף לחברה קדישא מתוך רצון אמיתי לעזור לעם ישראל. התפקידים הללו הם שונים וחד משמעיים - ישנם כאלה שמתאימים לתפקיד אחד וישנם שמתאימים לאחר, וכל אחד צריך למלא את התפקיד שלו בלבד.

חלוקה דומה קיימת גם בטבע (וכרגע הכוונה מבחינה ביולוגית...). ישנם תפקידים מוגדרים מאוד למינים שונים של בעלי חיים, ומקומם בשרשרת המזון של העולם הוא קבוע ולא משתנה. גם בתוך המשפחות החלוקה הביולוגית היא חד משמעית, כאשר הנקבות מבצעות תפקידם מסויימים והזכרים מבצעים תפקידים אחרים. חלוקה ביולוגית זו נכונה (נכון לעכשיו ובדרך הטבעית) גם במין האנושי, כאשר ישנם תפקידים מוגדרים לכל צד במשפחה. לפי דרך המחשבה שהזכרנו כבר מספר פעמים, הרי ששינויים והבדלים "חיצוניים" אלו מלמדים גם על הבדלים פנימיים, הבדלים באופי בין נשים לגברים, בצורת ההתנהגות, במבנה הנפשי ובעוד תחומים שונים. לכולנו ברור שיש הבדל גדול בנושאים אלו בין שני המינים, הבדלים מהותיים ובעלי השפעה על כל תחומי החיים. הבדלים אלו יכולים גם ללמד על שוני בין התפקידים מבחינה דתית. אם נבין שהעבודה הדתית היא תפקיד שהוטל על האדם על ידי אלוה המכיר אותו היטב ובקי ביכולותיו ובחולשותיו, הרי שנבין שעל כל אחד הוטל גם תפקיד המתאים לו ביותר, למבנה נפשו, תכונותיו ומהותו הפנימית. תפקיד זה אינו בהכרח טוב או נוח למי שעליו הוא הוטל, אבל הוא ללא ספק המתאים לו ביותר.

דוגמא נוספת- אחד השינויים שהכניס עזר וויצמן, הנשיא לשעבר, בתפיסה של חיל האוויר כשהיה מפקד החיל, היה שינוי הסיסמה "הטובים לטייס" לסיסמה שונה במקצת "המתאימים לטייס". כלומר: לאו דווקא האנשים הטובים ביותר הם אלו שיכולים להטיס מטוס בצורה הטובה ביותר, אלא אנשים שאלוקים חנן אותם במקבץ של תכונות המתאימות למשימה הזו.

נדמה לי שזו התפיסה הבסיסית ביחס לגברים ולנשים ביהדות: לכל אחד יש תפקיד מסויים ומוגדר בעבודת ה' וכל אחד גם מתאים לתפקיד שהוטל עליו בצורה מירבית, כאשר הדברים נקבעו על ידי מי שמכיר בצורה הטובה ביותר הן את הנשים והן את הגברים וקבע מה צריך כל אחד לעשות או לשמור. הבעיה היא, שהגברים שלטו בעולם במשך שנים ארוכות מאוד, דבר שיצר הבדלים גדולים בין המעמדות של המינים, כשבדרך כלל ידן של הנשים היתה על התחתונה. הנשים נדחקו למילוי תפקידים מסויימים לא רק מכיוון שזה באמת התפקיד הטבעי שלהן אלא גם מפני שהגברים חשבו שזה תפקידן! הדרך הנכונה היא לשוב אל התפקידים המקוריים, לשבת ולברר מתוך לימוד אמיתי ומעמיק מהם התפקידים השונים של כל אחד ואחת, ומה הוא או היא יכולים לעשות בצורה הטובה ביותר. כדי לדעת מה התפקיד האמיתי שהועיד להם הבורא.

אולם, חייבות להיות הנחות בסיסיות שילוו את הלימוד הזה. האחת היא, שהאלוקים, יוצר האדם, יודע ומבין באמת מהי הדרך הנכונה, כלפי שמים אין "הפליות" ואין העדפה מינית.  אם אכן התורה פסלה נשים לעדות (והיא פסלה...), הדבר אינו נובע משנאת נשים, אלא מהבנה עמוקה וידיעה מוחלטת (ידיעה של האלוקים בעצמו) שהעדות אינה שייכת לנשים מבחינת עומק נפשן. אלוקים לא חי פעם, בעולם הגברי שהיה אז, והחליט מה שהחליט על הרקע של שלטון הגברים, ולכן גם היום, כאשר העולם משתווה, הדברים שנאמרו בתורה נכונים בדיוק כמו אז. קשה לנו מאוד להתרגל למחשבה שהמצב היום היה גלוי לפני האלוקים כשנתן את התורה, אבל זה בדיוק מה שהיה, ולכן גם אין לו צורך ל"התאים את עצמו למציאות המשתנה".  

הנחה בסיסית נוספת שצריך לקחת בחשבון, כמו שכתבנו בפרק על חכמים והתורה, היא שגם חז"ל הם מעל לכל זה. חכמים מייצגים את התורה בכל מאמר ובכל דעה שלהם (אפשר לחזור לרגע לפרק ההוא), ומה שהנחה אותם תמיד היה החיפוש אחר האמת. שוב, לא הרצון לכבוש את הנשים ולשמור על מעמדן הנמוך בחברה, אלא רצון לברר את דבר ה' בעולם. כשאמר רבי אליעזר: "כל המלמד ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות" (סוטה כא ע"ב) הוא לא אמר זאת מכיוון שהוא היה שוביניסט חסר תקנה, בדיוק כמו שבן עזאי שאמר: "חייב אדם ללמד את ביתו תורה" (סוטה כ ע"א), לא אמר זאת בגלל שהוא היה פמיניסט. מה שהנחה את שניהם היה החיפוש אחר האמת האלוקית והדרך האמיתית שבה צריך ללכת. במילים אחרות: אפשר לומר שהמחלוקת של רבי אליעזר ובן עזאי היא מה המקור הרוחני של לימוד תורה והשייכות של הלימוד הזה לנשים. כך הדבר גם לגבי כל היחס של חכמים לנשים, יחס שנגזר מחיפוש תורני ולא מבוז שוביניסטי.

לאחר שניקח את ההנחות הללו כבסיס, הרי שיש מקום רב מאוד לשינויים וחידושים שונים ביחס בין חיי הדת לבין הנשים, שינויים בדרכי חיים שנרכשו במשך שנים ארוכות של עדיפות גברית וחדרו, מבעד לאמת התורנית, לחיי הדת.

העמקה- לגבי הפטור של נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן, שבנוסף ללימוד התורה מהווה את ההבדל המרכזי בין נשים לגברים, יש שמסבירים שפטור זה נובע דווקא ממוכנות טבעית חיובית יותר של הנשים. המצוות תפקידן לשפר את האדם, לרכך את אופיו ולהעלות אותו מתוך חולשותיו, ומכיוון שהגברים הם באופיים מחוספסים יותר ובעלי אופי המצריך יותר עבודה עצמית, הרי שמוטלות עליהם יותר מצוות – כדי לשפר ולעדן את אופיים. הנשים מתחילות באופן הטבעי בדרגה גבוהה יותר, הן עדינות יותר וקרובות יותר למדריגות העליונות, ומסיבה זו הן צריכות פחות מצוות כדי להתעלות. הקדושה באה אליהן בדרך טבעית יותר ופנימית יותר, ודרך ההתחברות לאלוקים נובעת אצלן מתכונות בסיסיות יותר, דבר המצריך מהן פחות "מעשים".

סיכום- השוני בין המינים ביהדות והמצוות השונות המוטלות על כל מין אינם נובעים מהעדפה של אחד מהם, אלא מתפיסה שלכל צד יש תפקיד ויכולות משלו בקידום העולם.

מקורות נוספים- פסול נשים לעדות נדון בגמרא שבועות ל ע"א ונלמד מהפסוק "ועמדו שני האנשים" (דברים יט,יז), והפטור ממצוות עשה שהזמן גרמא מופיע כבר בברכות כ ע"א כשהמקור הוא במשנה קדושין כט ע"א. פטור נשים מלימוד תורה נלמד מהפסוק "ולמדתם אותם את בניכם" (דברים יא,יט) ונדון בקדושין כט ע"ב. בספרי הראשונים והאחרונים הרבו לדון בנושא זה, ונציין את הספרים "האשה ומצוותיה" של אלינסון והספר "האשה וחנוכה" בהוצאת אולפנת אמנה בכפ"ס שדנו בעניין בהרחבה. בספר האחרון ישנם גם מאמרים של הרב צבי יהודה הכהן קוק ושל הרב שלמה מן ההר, הדנים בצד העמוק של פטור האשה ממצוות. עיין בנושא זה גם במשך חכמה על פרשת נח, ד"ה "פרו ורבו". היותה של האשה הנפעלת קרובה יותר לרצון האלוקי בצורתו המקורית מוזכרת בעולת ראיה על הברכה "שעשני כרצונו".

מקור על חובת ההתייעצות עם האשה בנושאים הקרובים אליה יש בב"מ נט ע"א וההבדל בדרכי השמחה מובא בפסחים קט ע"א. בשבת סב ע"א מכנה הגמרא את הנשים "עם בפני עצמן", ומציינת הבדלים נוספים בירושלמי שבת פ"ו ה"א.

תפקידיו המיוחדים של עם ישראל מתבטאים בפסוק "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט,ו) ומוזכרים במקומות רבים, מהם נזכיר את הרב קוק באורות, "ישראל ותחיתו" פיסקה א'. עונש המיתה על זר (ישראלים ולויים) הקרב לעבודת הכהנים מוזכר גם הוא פעמים רבות בתורה, מהם בבמדבר כא,נא: "והזר הקרב יומת" ועוד...

העובדה ששינויים חיצוניים מלמדים על שינויים עמוקים מופיעה בווריאציות שונות ובעיקר בביטוי "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא" (ועיין זוהר בראשית קצז ע"א).

בנושא התאמת התורה לכל דור ודור מראש עיין איגרות, איגרת צ' (פיסקה ו').